לא הבנתי מה הכוונה “טעו במקרים פלוני”, הרב

מתוך השאלה נראה שאתם רוצים את התייחסותו של

מסתמא כוונתך על הים התיכון. ובזה יש דעות

מסכת חיים מופלאה של הרבצת תורה במסירות נפש

והוא מפעיל את ‘נשק יום הדין’, מנסה את כוחו בדרך מקורית משלו. חדל הוא לרגע מן המאמץ המחשבתי, נעמד בפנת החדר, פונה לחונן לאדם דעת, ובתחנונים מבקש בתפלה נרגשת מעומק לבו: "רבונו של עולם! אנא! התאמצתי בכל כוחי, כל אשר בכוחי עשיתי, חפץ אני בכל מאודי למצוא תשובה לקושיא. בלי יישוב אינני הולך לישון! מוכרח אני למצוא תשובה! עלול אני להפסיד תפלה ביישוב הדעת, אם לא אִישַׁן. אנא ממך, האר את עיני ביישוב אמיתי!".

על אף הרמה הגבוהה שבה מתנהל השיעור, השיעור מובן ובהיר ביותר. הסברתו של רבנו בהירה, צלולה וקולחת. דבר דבור על אופניו בבהירות הביטוי ובחדות המחשבה. יש לו לרבנו דרך נפלאה להבהיר את הדברים המסובכים ביותר ולהגישם בפשטות על מגש של כסף לכל אדם.

"הגעתי לשיעור כתינוק שאינו מורגל עדיין במאכלים" מתאר אחד מהשומעים בצורה ציורית "אלא שרבנו פירק את הסוגיא לחלקים קטנים והגישם כְּדַיְסָה לתינוק. כך, אפילו אני הצלחתי להבין!".

זה לא לשון נקבה. ואסביר מעט בס"ד: א.

שיעור הנגיעות המצריך בדיקה | מקור החיוב לבדיקה

המנהג לומר יראו עינינו לפני עמידה הוא מנהג

בעיצומו של יום ט’ באב, לאחר בשורות איוב וקינותיו של רבי יהודה הלוי, נהגו בנות ישראל בהרבה קהילות לפתוח במסע ניקיון והברקה לכל פינות הבית משל היה היום ערב בדיקת חמץ | המנהג המפתיע הביא את הנשים ‘לחשוד’ במרן החיד"א כי איננו מאמין בביאת המשיח ח"ו, ואילו בדורנו בעטייה של שרה שנירר מייסדת ‘בית יעקב’ בטל הטעם ובטל המנהג | מה נשתנה

אינני ידע. יש ספרים כמו שירי רבי אברהם

בהמה שנפצעה בתוך גופה ואינה יכולה להתקיים שנים

לכבוד ידידי וחביבי! מה שכתבנו בתשובה הוא על

מרן בש"ע (סימן נ"ג סעיף ד') כתב: שליח

יש מקצת פוסקים הסוברים שגם לדעת השלחן ערוך

לדעת המשנ"ב נראה שגם בקדיש יש להחמיר. אבל

לפי המבואר ביחו"ד חלק ב' סימן טו להקל

יצא ידי חובתו. (תפילין וקריאת שמע הם שתי

עיין בשולחן ערוך (יו"ד סימן קפב) בהלכות "לא

פאה נכרית של זמנינו שאנו מכירים בעווונת הרבים

דין פסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן ,